על אף שכיחותו של ההומור המיני, אין התיאוריות
הקלאסיות של ההומור עוסקות בנושא זה.
פרויד 1916) 1905, (Freud, היה הראשון שהדגיש כי אחת
הפונקציות החשובות של ההומור היא לגעת בנושא המין
בצורה המקובלת על החברה. אם נתמצת שוב את השקפתו
של פרויד, בדיחות סובייקטיביות, אגרסיביות, גסות או
ציניות, גורמות הנאה לשומע משום שהן מספקות בצורה
מעודנת את המיניות או העוינות הטבועה בכל אחד,
ושבאופן נורמלי מודחקים, בלי לעבור על איסורי
הסופר-אגו - תודות לטכניקה שלהן. בדרך כלל, נדרשת
כמות מסוימת של אנרגיה מעוכבת כדי לשמור על הדחקת
האימפולסים האלה. כאשר הבדיחה מאפשרת להם להיות
מובעים, חלק מהאנרגיה המעוכבת הופך להיות מיותרת.
האנרגיה המעוכבת המיותרת, מתפזרת בצורה של צחוק.
על אף שטאבו המין נחלש מאז ימי פרויד עדיין חזקים
האיסורים סביבו.
ההומור המיני מאפשר לנו לעסוק באופן גלוי בנושאים
הקשורים לחיי המין. יחסי המין מהווים עדיין נושא מסקרן
ולעתים אף בעייתי לרובנו. ההומור מאפשר לדון בהיבטים
אלה של חיי המין, בצורה מקובלת מבחינה חברתית.
הוא גם מאפשר לנו הנאה בעקיפין כי הנושא מהנה )זיו, ,(1996
הצחוק על בדיחה גסה לא רק משחרר את האנרגיה הנפשית,
אלא מאפשר ליהנות ממחשבות אסורות.
מבחינה תיאורטית, ככל שיש יותר רגשות סכסואליים מודחקים,
כך נהנים יותר לצחוק על בדיחות מיניות 1997) .(Rutter,
|
אתם רואים על מה אני (פרויד) חושב?