מהו הומור ? מאת ד''ר חיה אוסטרובר
תיאוריית השחרור וההקלה
אחת התיאוריות המוקדמות, שניתן להתייחס אליה כאל
תיאוריית השחרור היא של ספנסר 1860
Spencer, שטען
שתפקידו העיקרי של הצחוק הוא הפחתת המתח שנוצר
ושחרור האנרגיה. מבחינתו של ספנסר, מצב חרדה לא רק
מעלה את היכולת ל - fight" or "flight אלא יוצר עודף
אנרגיה התורם לזרם מהיר של רעיונות 1987 Morreall,
קיימת ספרות ענפה המתארת את התיאוריה של ההומור
כמבוססת על הקשר בין הצחוק ושחרור מתח
Piddington,1963 1986; Martin, & Lefcourt.
תיאוריות השחרור וההקלה, הן בעיקר תיאוריות של
הצחוק, יותר מאשר תיאוריות של ההומור.
התיאוריה הפרוידיאנית
ניתן להתייחס לתיאוריה של פרויד
(1928 1905, Freud),
בנושא ההומור כאל תיאוריית שחרור, למרות שיש בה
מרכיבים היכולים להתאים לכל אחת מהקטיגוריות.
בספרו ה"בדיחה וקשריה עם התת-מודע" הוא מציג
את התיזה העיקרית שלו לגבי תפקידו של ההומור לפיה,
ההומור משמש דרך להבעת דחפים הנמצאים בתת-מודע,
בדרך מקובלת חברתית. לפי גישה זו, הומור הוא תהליך בו
קיימת סובלימציה, ותפקידיו העיקריים של ההומור הם
הבעת דחפים של מין ותוקפנות.
פרויד שאל מספנסר 1860 Spencer, את הרעיון
שהפונקציה של הצחוק היא לשחרר עודף אנרגיה או מתח,
והרחיב את התיאוריה בכך שהבחין בין סוגים שונים של
אנרגיה ההופכת לצחוק, ומשכללת את התהליך בו התרחשה.
לפי פרויד, כל צורות העליצות למיניהן מייצגות חסכון
באנרגיה נפשית, שהפכה להיות בלתי נחוצה לתהליך הרגיל
שלה, והיא מתפזרת בצורה של צחוק.
פרויד הבחין בין שלושה סוגים של חסכון באנרגיה נפשית,
היכולים להפוך לצחוק. כל סוג מקביל לקטגוריה שונה של
חווית העליצות:
1. חיסכון באנרגיה של העכבות - משוחררת בבדיחות ובשנינה
2. חיסכון באנרגיה מנטלית - הופכת לצחוק קומי
3. חיסכון באנרגיה אמוציונלית - משוחררת בהומור
חשוב לשים לב שהניתוח הפרוידיאני למושג "הומור", מתייחס
רק לקטגוריה אחת של מה שאנו בדרך כלל מכנים הומור,
והומור זה, שונה מבדיחות ומקומי.
תמצית ההומור לפי פרויד 1928 Freud, היא; האדם חוסך
מעצמו את האפקט שהמצב יכול היה לגרום לו ובעזרת בדיחה,
מבטל את האפשרות האמוציונאלית להתרחשותו. לפיכך,
ההומור הוא סוג של מנגנון הגנה המאפשר לאנשים להתמודד
במצבים קשים מבלי להיות המומים מאמוציות בלתי נעימות.
כאשר אנו ניצבים בפני חרדות ומצוקות, מנגנון ההגנה של
ההומור טוען בפנינו "הבט, כל מה שנראה מסוכן זה בעצם
כמו משחק ילדים, הדבר העיקרי שצריך לעשות זה לצחוק עליו".
כלומר, פרויד התייחס להומור כאל חלק מפעילות הסופר אגו
ההורית, המנסה לנחם ולהרגיע את האגו החרד באומרו:
"הדברים אינם נוראים כל כך, אפשר לא להתייחס אליהם
ברצינות". זה סוג ההומור שבעזרתו ניתן להפחית עקה.
במונחי הומור, אומר פרויד, האדם מסרב לחוות סבל וטוען
בתוקף לחוזק האגו כנגד העולם האמיתי. עקרון העונג מנצח
את עקרון המציאות, האגו שומר על שלמותו, וכל זאת מבלי
לוותר על השפיות.
לפי פרויד ההומור הוא מתנה נדירה ויקרת ערך, והגבוה
מבין מנגנוני ההגנה 1986 Martin, & Lefcourt.
ד"ר חיה אוסטרובר מדריכת מורים בפסיכולוגיה וחינוך
