אם הצחוק הוא אחד הביטויים הפיזיולוגיים של שחרור ממתח
וחרדה, הרי שניתן לראות בהומור, שהוא הסיבה העיקרית לצחוק,
דרך התמודדות עם התופעות הגורמות לנו מתח וחרדה. בדרך זו
ממלא ההומור את אחת הפונקציות המרכזיות שלו: היותו מנגנון
הגנה. אם אנו יכולים לצחוק על דברים מפחידים, אנו הופכים
אותם למפחידים פחות )זיו, (1984 , תמצית ההומור לפי פרויד 1928) (Freud, היא; האדם חוסך מעצמו
את האפקט שהמצב יכול היה לגרום לו ובעזרת בדיחה, מבטל את
האפשרות האמוציונאלית להתרחשותו. לפיכך, ההומור הוא סוג של
מנגנון הגנה המאפשר לאנשים להתמודד במצבים קשים מבלי להיות
המומים מאמוציות בלתי נעימות. ההומור, כמו הסובלימציה
והאלטרואיזם, הנו מנגנון הגנה בעל איכות אדפטיבית יותר מאשר
איכות פתוגנית. הוא אמצעי להשיג הנאה למרות האפקט המצער
והמכאיב המונע זאת ממנו.
במונחי הומור, אומר פרויד, האדם מסרב לחוות סבל וטוען בתוקף
לחוזק האגו כנגד העולם האמיתי. עקרון העונג מנצח את עקרון
המציאות, האגו שומר על שלמותו, וכל זאת מבלי לוותר על השפיות.
לפי פרויד ההומור הוא מתנה נדירה ויקרת ערך, והגבוה מבין
מנגנוני ההגנה.
לפונקציה של ההומור כמנגנון הגנה, שתי צורות אופייניות עיקריות:
א. הומור העצמי
ב. הומור שחור, הומור הגרדום
|
