ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי, 1948 שעות מעטות לפני כניסת השבת, הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל. ביום שבו עמד לפקוע בחצות הלילה תוקפו של המנדט הבריטי על ארץ ישראל, התכנסו במוזיאון תל אביב נציגי היישוב היהודי בארץ ישראל ונציגי התנועה הציונית, ואישרו את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. את ההכרזה קרא דוד בן גוריון, שהנהיג את המדינה בשנותיה הראשונות ההכרזה ידועה בציבור כ"מגילת העצמאות", שהייתה באותו יום היסטורי למסמך יסוד בתולדות מדינת ישראל הכרזת העצמאות התקיימה בעיצומה של מערכה מדינית וצבאית על עצם קיומנו. המערכה הצבאית החלה כחמישה חודשים וחצי קודם לכן, מיד לאחר החלטת העצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות, ב 29 בנובמבר ,1947 על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית. בתקופה שחלפה מאז ועד להכרזת העצמאות, תקפו הערבים יישובים עבריים מבודדים, דרכי תחבורה וכן התנהלו קרבות בערים יהודיות-ערביות המעורבות. יום לפני הכרזת המדינה נפל גוש עציון הטקס המרגש על הכרזת המדינה היה לכן צנוע, ללא פאר חיצוני וללא שיתוף המונים. יתרה מזו, אחד עשר מתוך שלושים ושבעה חברי מועצת העם- היו "תקועים" בירושלים ולא יכלו להגיע לטקס, כי הדרך לתל אביב היתה חסומה.

מועצת העם - הוקמה בניסן תש"ח ,(1948) שימשה כמוסד המדיני העליון של היישוב עם סיום המנדט ולקראת הקמת מדינת ישראל. היא הוקמה כדי לקדם מצב של תוהו ובוהו והעדר שלטון מרכזי עם תום המנדט ויציאת השלטונות הבריטיים במועצה היו 37 חברים נציגי היישוב בארץ ונציגי התנועה הציונית מתוכה נבחר הגוף המצומצם שכונה "מנהלת העם". מועצת העם היא שהכריזה על הקמת מדינת ישראל ועם ההכרזה בטל קיומה והוקמה מועצת המדינה הזמנית. למידע נוסף ראה:

מגילת העצמאות - דברי הסבר  

תוכן מגילת העצמאות - לחץ כאן  

תמונת מגילת העצמאות - לחץ כאן

יום העצמאות בזולו