מהו הומור ? מאת ד''ר חיה אוסטרובר
הומור שחור
הומור שחור צוחק מכלל הנושאים מעוררי הפחד אצל כולנו,
מוות, מחלות, מלחמות, ועוד. פעמים רבות אנו נתקלים
בהומור שחור במקומות שקשה היה לנו לעמוד בהם,
אלמלא ניסינו להפחית מהאלמנטים של החרדה והמתח
הקשורים בהם. הדוגמא הבולטת ביותר אולי הינה המלחמה
על זוועותיה. הומור שחור מצליח ליטול את זוועות המלחמה
ולהפכן ולו לשבריר שנייה, לדבר מגוחך ומצחיק. הומור שחור
מסוג זה, המפחיד אנשים שלא חוו ישירות את החוויה הטראומטית,
ממלא פונקציה של עידוד לגבי אלה שהתנסו בה על בשרם.
הם מעודדים את עצמם בהתייחסות לא רצינית לדברים רציניים
ביותר ועל-ידי כך מוציאים מהם את העוקץ, ומנטרלים את הזוועה.
בדרך זו הם גם מעודדים את חבריהם בהראותם להם, כי למרות
האסון אפשר עדיין לחייך ואפילו לצחוק. בהיבט זה של העידוד
העצמי יש משום חיזוק התמודדות עם המצב הטראגי.
את המציאות המרה לא ניתן לשנות. מה שכן ניתן לשינוי היא
ההתייחסות לאותה מציאות. התייחסות שונה, גורמת לתפיסה
המובילה להתנהגויות שונות. תפיסה של מצב טראומטי,
המלווה בתחושת חוסר אונים, עלולה להוביל ליצירת עולם
בלתי מציאותי שלתוכו שוקע האדם. ההומור השחור מתייחס
למצב טראומטי דרך פנטזיה. אלא שפנטזיה זו אינה מנסה לבטל
את המציאות, אלא שואפת להתמודד אתה בדרך של עיוות צורתה.
מכיוון שבהומור שחור קיים האלמנט העצוב, על אף העיוות שנעשה,
הרי בדרך כלל אין הוא גורם לצחוק של ממש. לרוב מגיבים להומור
שחור בחיוך, לעתים מריר. הסיבה לכך היא שבד בבד עם ההנאה,
פועל עלינו האלמנט העצוב המרכיב את ההומור השחור )זיו, .(1984
תורסון 1985) (Thorson, טוען שבעוד שהומור המוות
הוא ללא ספק כל הדברים הללו הוא גם משהו נוסף.
הוא לא רואה בהומור רק מנגנון הגנה, אלא מציע
שניתן להשתמש בו כמנגנון התקפה. הומור היא דרך
אחת שבה ההדיוט יכול להגיע להתקפה על מושג המוות.
בהקלת המוות באמצעות צחוק על סופנו, אנו מחפשים
להרוויח אמצעי לשליטה אפילו שאין הוא מושלם,
על הבלתי נשלט. למרות שכולנו חייבים למות,
יש לנו לפחות את האפשרות לצחוק על מלאך המוות.
בהופכנו את מותנו שלנו לבלתי חשוב, אנו הופכים את
כל המיתות לפחות חשובות. זה מנגנון הגנה עם שיניים,
המעלה את ההומור לדרגה של שני תחומים אחרים
המתאמצים לשלוט במוות, רפואה ותיאולוגיה.
הומור אינו רק מנגנון התמודדות, הוא גם מה
שאוברדליק 1942) (Obrdlik, אמר, כלי נשק ולפיכך
אמצעי לשליטה. בעוד שאי אפשר להכחיש את
המציאות של המוות, אפשר להכחיש את חשיבות
מציאות המוות. מחר נמות אך לפחות עכשיו אנו
יכולים לאכול לשתות ולשמוח. אין זו הכחשה של
המוות אלא, קבלת מציאותו של המוות כחלק מהחיים,
וכמו שאר הדברים בחיים, משעשע.
כמו שאנו יכולים לצחוק על חולשותינו האחרות,
אנו יכולים לצחוק על העובדה שאנו צריכים למות.
זה מגן עלינו וגם נותן לנו אמצעי לשליטה, זעום ככל
שיהיה, על המחשבה של מותנו.
ד"ר חיה אוסטרובר מדריכת מורים בפסיכולוגיה וחינוך
