דוגמאות הסכמים
יחסי ממון
חיים משותפים
צוואות
גירושין
זולו
זולו קניות תיירות מחשבונים משחקים דיגדוגים מילון סיפור מתכונים הורים לימודים
אף פעם אל תתוכח עם אידיוט, הוא רק יגרור אותך לרמה שלו ואז יגבור בעזרת נסיון   (לעוד משפטי חוכמה)
1/9/2014  

 
מגילת אסתר
 
פרק א' - לפרק א' מנוקד

א ויהי, בימי אחשוורוש:  הוא אחשוורוש, המולך מהודו ועד-כוש - שבע ועשרים ומאה, מדינה.  ב בימים, ההם - כשבת המלך אחשוורוש, על כיסא מלכותו, אשר, בשושן הבירה.  ג בשנת שלוש, למולכו, עשה משתה, לכל-שריו ועבדיו:  חיל פרס ומדיי, הפרתמים ושרי המדינות - לפניו.  ד בהראותו, את-עושר כבוד מלכותו, ואת-יקר, תפארת גדולתו; ימים רבים, שמונים ומאת יום.  ה ובמלאות הימים האלה, עשה המלך לכל-העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה - שבעת ימים:  בחצר, גינת ביתן המלך.  ו חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש - ודר וסוחרת.  ז והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים; ויין מלכות רב, כיד המלך.  ח והשתייה כדת, אין אונס:  כי-כן ייסד המלך, על כל-רב ביתו - לעשות, כרצון איש-ואיש. 

ט גם ושתי המלכה, עשתה משתה נשים - בית, המלכות, אשר, למלך אחשוורוש.  י ביום, השביעי, כטוב לב-המלך, ביין - אמר למהומן ביזתא חרבונא בגתא ואבגתא, זתר וכרכס, שבעת הסריסים, המשרתים את-פני המלך אחשוורוש.  יא להביא את-ושתי המלכה, לפני המלך - בכתר מלכות:  להראות העמים והשרים את-יופייה, כי-טובת מראה היא.  יב ותמאן המלכה ושתי, לבוא בדבר המלך, אשר, ביד הסריסים; ויקצוף המלך מאוד, וחמתו בערה בו. 

יג ויאמר המלך, לחכמים יודעי העיתים:  כי-כן, דבר המלך, לפני, כל-יודעי דת ודין.  יד והקרוב אליו, כרשנא שתר אדמתא תרשיש, מרס מרסנא, ממוכן - שבעת שרי פרס ומדיי, רואי פני המלך, היושבים ראשונה, במלכות.  טו כדת, מה-לעשות, במלכה, ושתי - על אשר לא-עשתה, את-מאמר המלך אחשוורוש, ביד, הסריסים. 

טז ויאמר ממוכן, לפני המלך והשרים, לא על-המלך לבדו, עוותה ושתי המלכה:  כי על-כל-השרים, ועל-כל-העמים, אשר, בכל-מדינות המלך אחשוורוש.  יז כי-ייצא דבר-המלכה על-כל-הנשים, להבזות בעליהן בעיניהן:  באומרם, המלך אחשוורוש אמר להביא את-ושתי המלכה לפניו - ולא-באה.  יח והיום הזה תאמרנה שרות פרס-ומדיי, אשר שמעו את-דבר המלכה, לכול, שרי המלך; וכדיי, ביזיון וקצף.  יט אם-על-המלך טוב, ייצא דבר-מלכות מלפניו, וייכתב בדתי פרס-ומדיי, ולא יעבור:  אשר לא-תבוא ושתי, לפני המלך אחשוורוש, ומלכותה ייתן המלך, לרעותה הטובה ממנה.  כ ונשמע פתגם המלך אשר-יעשה בכל-מלכותו, כי רבה היא; וכל-הנשים, ייתנו יקר לבעליהן - למגדול, ועד-קטן.  כא וייטב, הדבר, בעיני המלך, והשרים; ויעש המלך, כדבר ממוכן.  כב וישלח ספרים, אל-כל-מדינות המלך - אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו:  להיות כל-איש שורר בביתו, ומדבר כלשון עמו. 


 
פרק ב' - לפרק ב' מנוקד

א אחר, הדברים האלה, כשוך, חמת המלך אחשוורוש -זכר את-ושתי ואת אשר-עשתה, ואת אשר-נגזר עליה.  ב ויאמרו נערי-המלך, משרתיו:  יבקשו למלך נערות בתולות, טובות מראה.  ג ויפקד המלך פקידים, בכל-מדינות מלכותו, ויקבצו את-כל-נערה-בתולה טובת מראה אל-שושן הבירה אל-בית הנשים, אל-יד הגא סריס המלך שומר הנשים; ונתון, תמרוקיהן.  ד והנערה, אשר תיטב בעיני המלך - תמלוך, תחת ושתי; וייטב הדבר בעיני המלך, ויעש כן. 

ה איש יהודי, היה בשושן הבירה; ושמו מרדכי, בן יאיר בן-שמעי בן-קיש - איש ימיני.  ו אשר הוגלה, מירושלים, עם-הגולה אשר הוגלתה, עם יכוניה מלך-יהודה - אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל.  ז ויהי אומן את-הדסה, היא אסתר בת-דודו - כי אין לה, אב ואם; והנערה יפת-תואר, וטובת מראה, ובמות אביה ואימה, לקחה מרדכי לו לבת.  ח ויהי, בהישמע דבר-המלך ודתו, ובהיקבץ נערות רבות אל-שושן הבירה, אל-יד הגיי; ותילקח אסתר אל-בית המלך, אל-יד הגיי שומר הנשים.  ט ותיטב הנערה בעיניו, ותישא חסד לפניו, ויבהל את-תמרוקיה ואת-מנותיה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת-לה מבית המלך; וישנהא ואת-נערותיה לטוב, בית הנשים.  י לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה:  כי מרדכי ציווה עליה, אשר לא-תגיד.  יא ובכל-יום ויום - מרדכי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים:  לדעת את-שלום אסתר, ומה-ייעשה בה.  יב ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל-המלך אחשוורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש - כי כן ימלאו, ימי מרוקיהן:  שישה חודשים, בשמן המור, ושישה חודשים בבשמים, ובתמרוקי הנשים.  יג ובזה, הנערה באה אל-המלך - את כל-אשר תאמר יינתן לה, לבוא עימה, מבית הנשים, עד-בית המלך.  יד בערב היא באה, ובבוקר היא שבה אל-בית הנשים שני, אל-יד שעשגז סריס המלך, שומר הפילגשים:  לא-תבוא עוד אל-המלך, כי אם-חפץ בה המלך ונקראה בשם.  טו ובהגיע תור-אסתר בת-אביחיל דוד מרדכי אשר לקח-לו לבת לבוא אל-המלך, לא ביקשה דבר - כי אם את-אשר יאמר הגיי סריס-המלך, שומר הנשים; ותהי אסתר נושאת חן, בעיני כל-רואיה.  טז ותילקח אסתר אל-המלך אחשוורוש, אל-בית מלכותו, בחודש העשירי, הוא-חודש טבת - בשנת-שבע, למלכותו.  יז ויאהב המלך את-אסתר מכל-הנשים, ותישא-חן וחסד לפניו מכל-הבתולות; וישם כתר-מלכות בראשה, וימליכהא תחת ושתי.  יח ויעש המלך משתה גדול, לכל-שריו ועבדיו - את, משתה אסתר; והנחה למדינות עשה, וייתן משאת כיד המלך.  יט ובהיקבץ בתולות, שנית; ומרדכי, יושב בשער-המלך.  כ אין אסתר, מגדת מולדתה ואת-עמה, כאשר ציווה עליה, מרדכי; ואת-מאמר מרדכי אסתר עושה, כאשר הייתה באומנה איתו. 

כא בימים ההם, ומרדכי יושב בשער-המלך; קצף בגתן ותרש שני-סריסי המלך, משומרי הסף, ויבקשו לשלוח יד, במלך אחשוורוש.  כב וייוודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר המלכה; ותאמר אסתר למלך, בשם מרדכי.  כג ויבוקש הדבר ויימצא, וייתלו שניהם על-עץ; וייכתב, בספר דברי הימים - לפני המלך. 

 
פרק ג' - פרק ג' מנוקד

א אחר הדברים האלה, גידל המלך אחשוורוש את-המן בן-המדתא האגגי - וינשאהו; וישם, את-כיסאו, מעל, כל-השרים אשר איתו.  ב וכל-עבדי המלך אשר-בשער המלך, כורעים ומשתחווים להמן - כי-כן, ציווה-לו המלך; ומרדכי - לא יכרע, ולא ישתחווה.  ג ויאמרו עבדי המלך, אשר-בשער המלך - למרדכי:  מדוע אתה עובר, את מצות המלך.  ד ויהי, כאומרם אליו יום ויום, ולא שמע, אליהם; ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי - כי-הגיד להם, אשר-הוא יהודי.  ה וירא המן - כי-אין מרדכי, כורע ומשתחווה לו; ויימלא המן, חמה.  ו וייבז בעיניו, לשלוח יד במרדכי לבדו - כי-הגידו לו, את-עם מרדכי; ויבקש המן, להשמיד את-כל-היהודים אשר בכל-מלכות אחשוורוש - עם מרדכי.  ז בחודש הראשון, הוא-חודש ניסן, בשנת שתים עשרה, למלך אחשוורוש:  הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים-עשר - הוא-חודש אדר. 

ח ויאמר המן, למלך אחשוורוש - ישנו עם-אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכול מדינות מלכותך; ודתיהם שונות מכל-עם, ואת-דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין-שווה, להניחם.  ט אם-על-המלך טוב, ייכתב לאבדם; ועשרת אלפים כיכר-כסף, אשקול על-ידי עושי המלאכה, להביא, אל-גנזי המלך.  י ויסר המלך את-טבעתו, מעל ידו; וייתנה, להמן בן-המדתא האגגי - צורר היהודים.  יא ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך; והעם, לעשות בו כטוב בעיניך.  יב וייקראו סופרי המלך בחודש הראשון, בשלושה עשר יום בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה המן אל אחשדרפני-המלך ואל-הפחות אשר על-מדינה ומדינה ואל-שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו:  בשם המלך אחשוורוש נכתב, ונחתם בטבעת המלך.  יג ונשלוח ספרים ביד הרצים, אל-כל-מדינות המלך - להשמיד להרוג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים-עשר הוא-חודש אדר; ושללם, לבוז.  יד פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים - להיות עתידים, ליום הזה.  טו הרצים יצאו דחופים, בדבר המלך, והדת ניתנה, בשושן הבירה; והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה. 

 
פרק ד' - לפרק ד' מנוקד

א ומרדכי, ידע את-כל-אשר נעשה, ויקרע מרדכי את-בגדיו, וילבש שק ואפר; וייצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.  ב ויבוא, עד לפני שער-המלך:  כי אין לבוא אל-שער המלך, בלבוש שק.  ג ובכל-מדינה ומדינה, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע - אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד; שק ואפר, יוצע לרבים.  ד ותבואנה נערות אסתר וסריסיה, ויגידו לה, ותתחלחל המלכה, מאוד; ותשלח בגדים להלביש את-מרדכי, ולהסיר שקו מעליו - ולא קיבל.  ה ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך, אשר העמיד לפניה, ותצווהו, על-מרדכי - לדעת מה-זה, ועל-מה-זה.  ו וייצא התך, אל-מרדכי - אל-רחוב העיר, אשר לפני שער-המלך.  ז ויגד-לו מרדכי, את כל-אשר קרהו; ואת פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על-גנזי המלך ביהודים - לאבדם.  ח ואת-פתשגן כתוב-הדת אשר-ניתן בשושן להשמידם, נתן לו - להראות את-אסתר, ולהגיד לה; ולצוות עליה, לבוא אל-המלך להתחנן-לו ולבקש מלפניו - על-עמה.  ט ויבוא, התך; ויגד לאסתר, את דברי מרדכי.  י ותאמר אסתר להתך, ותצווהו אל-מרדכי.  יא כל-עבדי המלך ועם-מדינות המלך יודעים, אשר כל-איש ואישה אשר יבוא-אל-המלך אל-החצר הפנימית אשר לא-ייקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט-לו המלך את-שרביט הזהב, וחיה; ואני, לא נקראתי לבוא אל-המלך - זה, שלושים יום.  יב ויגידו למרדכי, את דברי אסתר.  יג ויאמר מרדכי, להשיב אל-אסתר:  אל-תדמי בנפשך, להימלט בית-המלך מכל-היהודים.  יד כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת - ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית-אביך תאבדו; ומי יודע - אם-לעת כזאת, הגעת למלכות.  טו ותאמר אסתר, להשיב אל-מרדכי.  טז לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עליי ואל-תאכלו ואל-תשתו שלושת ימים לילה ויום - גם-אני ונערותיי, אצום כן; ובכן אבוא אל-המלך, אשר לא-כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי.  יז ויעבור, מרדכי; ויעש, ככול אשר-ציוותה עליו אסתר.

 
פרק ה' - לפרק ה' מנוקד

א ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית-המלך הפנימית, נוכח בית המלך; והמלך יושב על-כיסא מלכותו, בבית המלכות, נוכח, פתח הבית.  ב ויהי כראות המלך את-אסתר המלכה, עומדת בחצר - נשאה חן, בעיניו; ויושט המלך לאסתר, את-שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר, ותיגע בראש השרביט.  ג ויאמר לה המלך, מה-לך אסתר המלכה; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ויינתן לך.  ד ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב - יבוא המלך והמן היום, אל-המשתה אשר-עשיתי לו.  ה ויאמר המלך - מהרו את-המן, לעשות את-דבר אסתר; ויבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.  ו ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה-שאלתך ויינתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותיעש.  ז ותען אסתר, ותאמר:  שאלתי, ובקשתי.  ח אם-מצאתי חן בעיני המלך, ואם-על-המלך טוב, לתת את-שאלתי, ולעשות את-בקשתי - יבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה, כדבר המלך.  ט וייצא המן ביום ההוא, שמח וטוב לב; וכראות המן את-מרדכי בשער המלך, ולא-קם ולא-זע ממנו - ויימלא המן על-מרדכי, חמה.  י ויתאפק המן, ויבוא אל-ביתו; וישלח ויבא את-אוהביו, ואת-זרש אשתו.  יא ויספר להם המן את-כבוד עושרו, ורוב בניו; ואת כל-אשר גידלו המלך ואת אשר נישאו, על-השרים ועבדי המלך.  יב ויאמר, המן - אף לא-הביאה אסתר המלכה עם-המלך אל-המשתה אשר-עשתה, כי אם-אותי; וגם-למחר אני קרוא-לה, עם-המלך.  יג וכל-זה, איננו שווה לי:  בכל-עת, אשר אני רואה את-מרדכי היהודי - יושב, בשער המלך.  יד ותאמר לו זרש אשתו וכל-אוהביו, יעשו-עץ גבוה חמישים אמה, ובבוקר אמור למלך ויתלו את-מרדכי עליו, ובוא-עם-המלך אל-המשתה שמח; וייטב הדבר לפני המן, ויעש העץ. 

 
פרק ו' - לפרק ו' מנוקד

א בלילה ההוא, נדדה שנת המלך; ויאמר, להביא את-ספר הזכרונות דברי הימים, ויהיו נקראים, לפני המלך.  ב ויימצא כתוב, אשר הגיד מרדכי על-בגתנא ותרש שני סריסי המלך - משומרי, הסף:  אשר ביקשו לשלוח יד, במלך אחשוורוש.  ג ויאמר המלך - מה-נעשה יקר וגדולה למרדכי, על-זה; ויאמרו נערי המלך, משרתיו, לא-נעשה עימו, דבר.  ד ויאמר המלך, מי בחצר; והמן בא, לחצר בית-המלך החיצונה, לאמור למלך, לתלות את-מרדכי על-העץ אשר-הכין לו.  ה ויאמרו נערי המלך, אליו - הנה המן, עומד בחצר; ויאמר המלך, יבוא.  ו ויבוא, המן, ויאמר לו המלך, מה-לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו; ויאמר המן, בליבו, למי יחפוץ המלך לעשות יקר, יותר ממני.  ז ויאמר המן, אל-המלך:  איש, אשר המלך חפץ ביקרו.  ח יביאו לבוש מלכות, אשר לבש-בו המלך; וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות, בראשו.  ט ונתון הלבוש והסוס, על-יד-איש משרי המלך הפרתמים, והלבישו את-האיש, אשר המלך חפץ ביקרו; והרכיבוהו על-הסוס, ברחוב העיר, וקראו לפניו, ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.  י ויאמר המלך להמן, מהר קח את-הלבוש ואת-הסוס כאשר דיברת, ועשה-כן למרדכי היהודי, היושב בשער המלך:  אל-תפל דבר, מכול אשר דיברת.  יא וייקח המן את-הלבוש ואת-הסוס, וילבש את-מרדכי; וירכיבהו, ברחוב העיר, ויקרא לפניו, ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.  יב וישב מרדכי, אל-שער המלך; והמן נדחף אל-ביתו, אביל וחפוי ראש.  יג ויספר המן לזרש אשתו, ולכל-אוהביו, את, כל-אשר קרהו; ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא-תוכל לו - כי-נפול תיפול, לפניו.  יד עודם מדברים עימו, וסריסי המלך הגיעו; ויבהילו להביא את-המן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.

 
פרק ז' - לפרק ז' מנוקד

א ויבוא המלך והמן, לשתות עם-אסתר המלכה.  ב ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני, במשתה היין - מה-שאלתך אסתר המלכה, ותינתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותיעש.  ג ותען אסתר המלכה, ותאמר - אם-מצאתי חן בעיניך המלך, ואם-על-המלך טוב:  תינתן-לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי.  ד כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד; ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי - כי אין הצר שווה, בנזק המלך. 

ה ויאמר המלך אחשוורוש, ויאמר לאסתר המלכה:  מי הוא זה ואי-זה הוא, אשר-מלאו ליבו לעשות כן.  ו ותאמר אסתר - איש צר ואויב, המן הרע הזה; והמן נבעת, מלפני המלך והמלכה.  ז והמלך קם בחמתו, ממשתה היין, אל-גינת, הביתן; והמן עמד, לבקש על-נפשו מאסתר המלכה - כי ראה, כי-כלתה אליו הרעה מאת המלך.  ח והמלך שב מגינת הביתן אל-בית משתה היין, והמן נופל על-המיטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך, הגם לכבוש את-המלכה עימי בבית; הדבר, יצא מפי המלך, ופני המן, חפו.  ט ויאמר חרבונה אחד מן-הסריסים לפני המלך, גם הנה-העץ אשר-עשה המן למרדכי אשר דיבר-טוב על-המלך עומד בבית המן - גבוה, חמישים אמה; ויאמר המלך, תלוהו עליו.  י ויתלו, את-המן, על-העץ, אשר-הכין למרדכי; וחמת המלך, שככה. 

 
פרק ח' - לפרק ח' מנוקד

א ביום ההוא, נתן המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, את-בית המן, צורר היהודים; ומרדכי, בא לפני המלך - כי-הגידה אסתר, מה הוא-לה.  ב ויסר המלך את-טבעתו, אשר העביר מהמן, וייתנה, למרדכי; ותשם אסתר את-מרדכי, על-בית המן. 

ג ותוסף אסתר, ותדבר לפני המלך, ותיפול, לפני רגליו; ותבך ותתחנן-לו, להעביר את-רעת המן האגגי, ואת מחשבתו, אשר חשב על-היהודים.  ד ויושט המלך לאסתר, את שרביט הזהב; ותקם אסתר, ותעמוד לפני המלך.  ה ותאמר אם-על-המלך טוב ואם-מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפני המלך, וטובה אני, בעיניו - ייכתב להשיב את-הספרים, מחשבת המן בן-המדתא האגגי, אשר כתב לאבד את-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך.  ו כי איככה אוכל, וראיתי, ברעה, אשר-ימצא את-עמי; ואיככה אוכל וראיתי, באובדן מולדתי. 

ז ויאמר המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, ולמרדכי היהודי:  הנה בית-המן נתתי לאסתר, ואותו תלו על-העץ - על אשר-שלח ידו, ביהודים.  ח ואתם כתבו על-היהודים כטוב בעיניכם, בשם המלך, וחתמו, בטבעת המלך:  כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך, ונחתום בטבעת המלך - אין להשיב.  ט וייקראו סופרי-המלך בעת-ההיא בחודש השלישי הוא-חודש סיוון, בשלושה ועשרים בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה מרדכי אל-היהודים ואל האחשדרפנים-והפחות ושרי המדינות אשר מהודו ועד-כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו; ואל-היהודים - ככתבם, וכלשונם.  י ויכתוב, בשם המלך אחשוורוש, ויחתום, בטבעת המלך; וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש, האחשתרנים - בני, הרמכים.  יא אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל-עיר-ועיר, להיקהל ולעמוד על-נפשם - להשמיד ולהרוג ולאבד את-כל-חיל עם ומדינה הצרים אותם, טף ונשים; ושללם, לבוז.  יב ביום אחד, בכל-מדינות המלך אחשוורוש - בשלושה עשר לחודש שנים-עשר, הוא-חודש אדר.  יג פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים; ולהיות היהודים עתידים ליום הזה, להינקם מאויביהם.  יד הרצים רוכבי הרכש, האחשתרנים, יצאו מבוהלים ודחופים, בדבר המלך; והדת ניתנה, בשושן הבירה. 

טו ומרדכי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן; והעיר שושן, צהלה ושמחה.  טז ליהודים, הייתה אורה ושמחה, וששון, ויקר.  יז ובכל-מדינה ומדינה ובכל-עיר ועיר, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע, שמחה וששון ליהודים, משתה ויום טוב; ורבים מעמי הארץ, מתייהדים - כי-נפל פחד-היהודים, עליהם.

 
פרק ט' - לפרק ט' מנוקד

א ובשנים עשר חודש הוא-חודש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להיעשות:  ביום, אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.  ב נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.  ג וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועושי המלאכה אשר למלך - מנשאים, את-היהודים:  כי-נפל פחד-מרדכי, עליהם.  ד כי-גדול מרדכי בבית המלך, ושומעו הולך בכל-המדינות:  כי-האיש מרדכי, הולך וגדול.  ה ויכו היהודים בכל-אויביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשונאיהם, כרצונם.  ו ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד - חמש מאות, 
איש.   
ז איש: ואת
  פרשנדתא ואת
  דלפון, ואת
  אספתא: ואת
ח פורתא ואת
  אדליא, ואת
  ארידתא: ואת
ט פרמשתא ואת
  אריסי, ואת
  ארידי ואת
י ויזתא: עשרת
   
בני המן בן-המדתא, צורר היהודים - הרגו; ובביזה - לא שלחו, את-ידם.  יא ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה - לפני המלך.  יב ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן - בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה-שאלתך ויינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותיעש.  יג ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב - יינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.  יד ויאמר המלך להיעשות כן, ותינתן דת בשושן; ואת עשרת בני-המן, תלו.  טו וייקהלו היהודים אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן, שלוש מאות איש; ובביזה - לא שלחו, את-ידם.  טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על-נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם, חמישה ושבעים אלף; ובביזה - לא שלחו, את-ידם.  יז ביום-שלושה עשר, לחודש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.  יח והיהודים אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמישה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.  יט על-כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות - עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלוח מנות, איש לריעהו.  כ ויכתוב מרדכי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשוורוש - הקרובים, והרחוקים.  כא לקיים, עליהם - להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום-חמישה עשר בו:  בכל-שנה, ושנה.  כב כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים.  כג וקיבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מרדכי, אליהם.  כד כי המן בן-המדתא האגגי, צורר כל-היהודים - חשב על-היהודים, לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם.  כה ובבואה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.  כו על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם הפור - על-כן, על-כל-דברי האיגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.  כז קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלווים עליהם, ולא יעבור - להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם:  בכל-שנה, ושנה.  כח והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא-יסוף מזרעם. 

כט ותכתוב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומרדכי היהודי - את-כל-תוקף:  לקיים, את איגרת הפורים הזאת - השנית.  ל וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה מדינה - מלכות, אחשוורוש:  דברי שלום, ואמת.  לא לקיים את-ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על-נפשם, ועל-זרעם:  דברי הצומות, וזעקתם.  לב ומאמר אסתר - קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר. 

 
פרק י' - לפרק י' מנוקד

א וישם המלך אחשוורוש מס על-הארץ, ואיי הים.  ב וכל-מעשה תוקפו, וגבורתו, ופרשת גדולת מרדכי, אשר גידלו המלך - הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים, למלכי, מדיי ופרס.  ג כי מרדכי היהודי, משנה למלך אחשוורוש, וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו - דורש טוב לעמו, ודובר שלום לכל-זרעו. 

מגילת אסתר מנוקדת  פרק א  פרק ב  פרק ג  פרק ד  פרק ה  פרק ו  פרק ז  פרק ח  פרק ט  פרק י 
שירי חג פורים תווים לחג פורים מדוע חוגגים פורים מתכון אוזני המן סימלי החג מגילת אסתר מנהגי פורים חג פורים




זולו  מחשבונים  רכישת דירה  מקרקעין  מתגייסים  צילום חליל  פסנתר  גיטרה  קניונים  יהדות  עיצוב הבית  צדק חברתי  כתוב לנו 
© All Right Reserved - Zooloo Portal Copyrights (c) TalTek 1998-2014 פרסום בזולו