יהדות - ברית מילה
ברית מילה או בקיצור "ברית" היא מצווה ביהדות שבמסגרתה מתבצעת מילה, כלומר חיתוך והסרת העורלה העוטפת את ראש הפין. ברית המילה נערכת ביום השמיני להולדת התינוק ויש לקיימה ביום זה אפילו בשבת וביום הכיפורים, וזאת אם אין סכנה לחיי התינוק שמצדיקה את דחייתה. הסרת העורלה היא סמל לכניסתו של התינוק ליהדות בבריתו של אברהם, בין אלוהים לבין עם ישראל. היא נקראת גם ברית הבשר שמבדילה את ישראל מהעמים. נהוג לקיים את הברית, בטקס מיוחד בנוכחות משפחה וחברים כאשר לרוב הטקס מלווה גם בסעודת מצווה.

הליך המילה - בשונה מהליכי מילה אחרים: רפואיים או בדתות אחרות, הליך המילה עצמו ביהדות הרבנית כולל שלושה שלבים שונים: "מילה" או ה"חיתוך", "פריעה", ו"מציצה". שלושתם הם חלק מטקס ברית המילה של ימינו. שלושת השלבים האלה מוזכרים כבר במשנה, מסכת שבת, פרק י"ט, ב': "מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנים עליה איספלנית וכמון".

מילה היא חיתוך העורלה בסכין. פריעה היא קילוף העור הדק מעל העטרה ומבוצעת באופן מסורתי בציפורן אגודלו של המוהל, ומציצה היא מציצת דם מהפין הנימול, אשר באופן מסורתי מבוצעת ישירות בעזרת פי המוהל.

על פי רוב מקדים המוהל לשלושת השלבים האלה את שלב ההפרדה, בו הוא משחיל "מפריד" מתכתי אל פתח העורלה ובתנועה סיבובית מבתק את הרקמה המחברת בין העורלה לעטרת הפין. פעולת ההפרדה המקדימה היא שלב טכני שנועד להקל את שלב המילה (החיתוך) ואינו מצוין במקורות. לאחר ההפרדה נוהג המוהל להשחיל את העורלה אל חריץ של מגן מתכת ולבצע את החיתוך כאשר המגן חוצץ בין הסכין לבין הפין. תפקידו של המגן הוא להבטיח שרק העורלה תיחתך והפין והעטרה לא ייפגעו.

שלב המילה - שלב המילה, שהיא חיתוך העורלה, הוא השלב הראשון והמרכזי בברית המילה. כדי לכרות את העורלה המוהל משתמש בסכין מילה, כאשר חיתוך העורלה נעשה תוך שימוש במגן עטרה מיוחד כדי למנוע פגיעה בעטרה. סכין כשרה היא סכין שבה יש שני להבים - משני צדי הסכין. ככל הנראה תקנה זו תוקנה כדי שמוהלים לא יתבלבלו וימולו עם הצד הקהה של הסכין ויגרמו גם נזק פיזי לתינוק בשל המתחות הרקמות בעורו וגם כאב רב.

שלב הפריעה - הפריעה היא חשיפת העטרה על ידי הפרדתה מהקרום הרך הנותר תחת עור העורלה ('inner preputial epithelium'). במקרא לא מוזכר במפורש קיומו של הליך "פריעה". יחד עם זאת ניתן הסבר שהסיבה שיהושע נצטווה למול את בני ישראל בשנית, היא מפני שבהיותם במדבר הם מלו אך לא פרעו. אולם למעשה האזכור הראשון לקיומה של הפריעה מופיע במשנה וזאת על אף שאופן ביצועה לא נזכר במשנה או בתלמוד. רש"י כתב בפירושו על התלמוד , שהפריעה היא הליך בו "פורעין את העור המכסה ראש הגיד". הרמב"ם, והשולחן ערוך כותבים שמבצעים את הפריעה בעזרת הציפורנים של המוהל: "ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה". לפי מנהג זה, המוהל, שמגדל ציפורן אגודלו במיוחד למטרה זו, מקלף את הקרום הרך שתחת עור הערלה וחושף את העטרה. אולם, כפי שעולה ממקורות שונים כמו תשובות הגאונים לרב האי גאון, ניתן לבצע את הפריעה גם בעזרת כלי. וכך נאמר בכללי המילה לרבי יעקב הגוזר בהן נכתב שמנהג שאלוניקי הוא לעשות מילה ופריעה כאחת באיזמל, כי נמצא תחת הציפורן ארס הרבה, והמוהלים לא ידקדקו לנקותן.

המטרה של הפריעה היא לגלות באופן מושלם את העטרה ולא להותיר עליה שאריות של עורלה שיכולות להשאר עליה במילה ללא פריעה. דיון במקורו של דין הפריעה, ראה לעיל בסעיף "ברית המילה בתקופה ההלניסטית".

שלב הפריעה - לאחר ביצוע שני שלבים אלה, מגיע שלב מציצה. בשלב זה לאחר שכורתים את העורלה המוהל מוצץ את האבר עד שיצא ממנו דם. הרמב"ם במשנה תורה בהלכות מילה פרק ב' מסביר: "ואחר כך מוצץ את המילה, עד שיצא הדם ממקומות רחוקים, כדי שלא יבוא לידי סכנה; וכל מל שאינו מוצץ, מעבירין אותו....". אם כן, ככל הנראה, המציצה נקבעה מטעמים רפואיים. ייתכן מפני שהיה זה הליך הדומה להקזת דם, שנחשבה להליך רפואי שמוציא רעלים מהגוף. הרב ד"ר מרדכי הלפרין פרסם מאמר המסביר את היתרון הרפואי שבמציצה. הנ"ל מסתמך גם על הפיזיולוגיה המודרנית וגם על הסבר מקורי מתקופת הראשונים של רבי יעקב הגוזר. לדבריו מטרת המציצה היא למנוע התפתחות חסימה בעורקים המספקים דם לעטרה, עורקים אשר במצבים נדירים עלולים להחסם בעקבות המילה.
שלב המציצה והפולמוס סביב עניין המציצה - במשך שנים נהגו ביהדות הרבנית לבצע את מציצת הדם ישירות בעזרת פיו של המוהל. מנהג המציצה ישירות בעזרת הפה רווח בישראל בקרב רוב המוהלים גם כיום, בעיקר על ידי המוהלים החרדים, שהם רוב מוחלט במקצוע והם נרתעים ממציצה באמצעות שפופרת כי הם רואים בכך סטייה מהמסורת.

אולם, בעקבות הסכנות הבריאותיות של הדבקות במחלות זיהומיות שונות, ובהן הרפס, כתוצאה ממגע ישיר של פיו של המוהל באבר מינו של התינוק, יש שגורסים כי יש לבצע את המציצה בשפופרת סטרילית כדי למנוע מגע ישיר בין הפה של המוהל לאיבר המין המדמם של התינוק לאחר כריתת העורלה. סוגייה זאת קיימת כבר יותר מ-150 שנים, והיא התעוררה ביתר שאת בעקבות מקרה אחד בניו יורק שבו נטען כי מוהל גרם למותו של תינוק שנדבק בהרפס בגלל המציצה בפה וכן בעקבות מספר מחקרים שנערכו ושעל פיהם נמצא כי עשרות תינוקות נדבקו בהרפס בעקבות המציצה בפה.
בניגוד לטענות כי מנהג המציצה באמצעות הפה עלול להזיק לתינוק, יש הטוענים כי לא רק שאין במנהג זה פסול אלא שיש מעלות רפואיות בביצוע ההליך דווקא באמצעות הפה. בתגובה של משרד הבריאות לעניין המציצה בפה, ציין ד"ר הלפרין, הממונה על האתיקה הרפואית במשרד הבריאות, כי עד היום טרם הוכח באופן מדעי קשר בין המציצה בפה להידבקות תינוקות בהרפס והוסיף כי ההמלצה הרפואית של משרד הבריאות היא לבצע את המציצה בשפופרת סטרילית ללא מגע ישיר של המוהל עם מקום החתך.


יהדות
ראש השנה  - צום גדליה
יום כיפור -  כל נדרי -  כרת
חג סוכות
חנוכה
טו בשבט
חג פורים
מגילת אסתר
חג פסח
ההגדה של פסח
יום העצמאות
ל"ג בעומר
יום ירושלים
חג שבועות
בין המיצרים
ט באב
טו באב - חג האהבה
יום המעשים הטובים
עשרת הדיברות
ציר הזמן - יהדות