יהדות
ראש השנה  - צום גדליה
יום כיפור -  כל נדרי -  כרת
חג סוכות
חנוכה
טו בשבט
חג פורים
מגילת אסתר
חג פסח
ההגדה של פסח
יום העצמאות
ל"ג בעומר
יום ירושלים
חג שבועות
יז בתמוז - בין המיצרים
ט באב
טו באב - חג האהבה
יום המעשים הטובים
עשרת הדיברות
ציר הזמן ביהדות


  

ראש השנה

ראש השנה

ראש השנה מביא אותנו לשאלות לגבי עתידנו כיצד בחרנו לחיות ואיך חיינו עד היום, ראש השנה  הוא חג אנושי ואופטימי ופניו אל האדם ותמונת עתיד

 

ראש השנה, הוא חג יהודי - חל ביום א' וב' בחודש תשרי -  חג המציין את תחילת השנה העברית. נחשב ליום המלכת ה' על האנושות, וכן נחשב ליום הדין בו נידון האדם על השנה החולפת ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה, ומציין גם את תחילת עשרת ימי תשובה. בתורה מכונה החג יום תרועה בשל מצוות התקיעה בשופר ושמיעת התקיעה בשופר. המונח "ראש השנה" מוזכר אמנם בספר יחזקאל, אולם לא במובנו העכשווי. מקור הביטוי "ראש השנה" במשמעות היום הראשון בשנה הוא המשנה.

 

מקורות חג ראש השנה:

ראש השנה:   ראש השנה בניגוד למרבית חגי ישראל אינו חג זיכרון לזכר אירוע היסטורי  שהיה.  ראש השנה  מביא אותנו לשאלות לגבי עתידנו כיצד בחרנו לחיות ואיך חיינו עד היום  לפי זה ראש השנה ו יום כיפור הם חגים אנושיים ואופטימיים ופניהם אל האדם ותמונת עתיד. "בחודש השביעי באחד לחודש , יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא-קודש, כל מלאכת עבודה לא תעשו" (ויקרא כ"ג) .

"ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם: ועשיתם עו‏לה לריח ניחו‏ח" (במדבר כ"ט).

בתורה שבעל פה, במשנה ובתוספתא התנאיות, מקבל כבר ראש השנה את שמו, וכן את תפקידו כיום דין וכתאריך קובע למניין שנה חדשה ולא רק יום תרועה:

"באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות... בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר: 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'

(משנה, ראש השנה פרק א).

"הכול נידונין בראש השנה וגזר דינם מתחַ‏תֵם ביום הכיפורים, דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא: הכול נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן ובחג על המים" (תוספתא ראש השנה).

 

ראש השנה נקרא גם כסה - משלון מכוסה, הזמן שהירח מכוסה ואינו נראה הוא תחילת החודש. ואכן ראש השנה חל בתחילת חודש א בתשרי, כאשר הירח מכוסה ואינו נראה, כפי שכתוב "תקעו בחודש בשופר בכסה ליום חגנו" (תהילים פא ד'). בין כסה לעשור : עשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. הימים שבין  ,כסה לעשור - הם הימים מראש חודש תשרי, כאשר הירח מכוסה ועד עשרה בו . ראש השנה חל בתחילת החודש כאשר הירח נראה כמכוסה ומכאן שמו - יום הכסה.  יש המאמינים כי הסיבה לכך שחוגגים את ראש השנה דווקא ביום בו הירח מכוסה בשל המשל המדמה  את בני ישראל לירח המכוסה. בשבתות ובמועדים האחרים בני ישראל משולים לירח ומאירים את סביבותיהם, ואילו  בראש השנה שהוא יום הדין הם מתכסים ולא מפיצים את אורם.

  

תאריך מועד חג ראש השנה:

ראש השנה חל ביום הראשון והשני של תחילת השנה העברית - יום א' ויום ב' בתשרי שהוא גם  ראש חודש. בעבר הרחוק לפני השימוש בלוחות השנה הוכרז ראש חודש לאחר ששני עדים הכריזו כי ראו את מולד הירח. עם ההכרזה הועברה הבשורה  ע"י מדורות בראשי ההרים וכן יציאת  שליחים לכל רחבי הארץ.  מאחר וראש חודש תשרי הינו יום חג חששו כי השליחים לא יגיעו בזמן ויהיו ערים שלא יחגגו בזמן. לשם כך הוערך החג ביום נוסף (ב' בתשרי) כאשר שני  ימי החג שווים בקדושתם. בשל כך נקרא החג גם  "יומא אריכתא" (יום ארוך). גם בחוקי מדינת ישראל, המבוססים בנושאי דת על ההלכה האורתודוקסית, נקבע, בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, כי שני ימי ראש השנה (יום אי ויום ב' בחודש תשרי) הם ימי מנוחה ליהודים.

 

משמעות השם תשרי:

"ראש השנה" לא נזכר בתורה. חודש ניסן הינו ראש החודשים ועל כן נראה שבלוח העברי הקדום ראש השנה היה בניסן. עם שיבת ציון שונו כמה וכמה מנהגים ביהדות כתוצאה מההשפעה הבבלית. בין שאר השינויים אומץ הלוח הבבלי, וחודש תשרי שפירושו בבבלית - ראשית, הפך להיות החודש הראשון, מן המסורת מוסיפים שימושים לשם:  שתשרה השמחה בארצנו, תשרה אחווה בבתנו  ותשרה אהבה בין איש לרעהו.

 

מנהגי החג - תפקיד השופר בראש השנה:

השופר עשוי מקרן של איל. בשופר תוקעים בראש השנה מאה תקיעות, ובסיום תפילת נעילה ביום הכיפורים, תוקעים תקיעה אחת גדולה. לשופר במקרא היו שימושים רבים כגון, במלחמה שימש לכלי אזעקה לכנס את המגנים או לצאת להתקפה. ככלי נגינה , כפתיחה לדברי אלוהים במעמד הר סיני. השופר בא לעורר ולהזכיר, להעיר את האדם מתרדמתו, בזמן תקיעת השופר יבדוק האדם את מעשיו, יבדוק את חייו ויחשוב כיצד ישפר את מעשיו. תקיעת השופר נשמעת כאשר האדם נמצא בציבור גדול של אנשים אך ההתבוננות היא פנימה. "שופר - שפרו מעשיכם"   (ויקרא כט, ה)  מלשון שפר, כי השופר קשור לשיפור המעשים.   התוקע בשופר נקרא גם בעל תוקע או בעל תקיעה, ותוקעים בשובר כי כתוב בתורה - "יום תרועה יהיה לכם" ( במדבר כ"ט א).

 

תרועת השופר:  יש  להשמיע את קול השופר שלוש פעמים.  היו שתי מסורות כיצד יש לתקוע בשופר האחת: שלושה קולות קטועים ורצופים שנקראים היום שברים והשנייה אומרת שהכוונה היא לתשע יבבות קצרות ורצופות שנקראות תרועה. הוחלט לקבל את שתי  המסורות ולכן תוקעים לפי שתי המסורות. ישנם שלושה סוגים של תקיעות המסמלים את שלושת סוגי האנשים העומדים למשפט ביום הדין: צדיקים - תקיעה, בינוניים - שברים (תקיעה מקוטעת לקטעים ממושכים) ורשעים - תרועה המורכבת מתרועות קצרות.

 

עיצוב וקולות השופר לפי עדות:  השופר נוצר מבקרן של אייל  על ידי חימום המים רותחים מביאים את הקרן לידי ריכוך וגמישות, דבר המאפשר לקלף  להפשיט" מעליה את הקליפה החיצונית הגסה, במצב זה של  ניתן לעצב את הקרן בכל צורה בהתאם למקובל בעדות השונות.

ביהדות המזרח : השופר הכפוף, סמל לתפילת היהודי בענווה, כדי "לכופף לבנו לפני אבינו שבשמיים. קולו של השופר  חגיגי, כאילו הוא מבשר ניצחון והצלחה .או קבלת התפילה בשמיים. בעדת התימנים: השופר הינו ארוך ומסולסל, (יש שאף מקשטים אותו ומשבצים אבני-חן) וקולו כהה ועמום כאילו הוא עונה מן המדבר. בעדה האשכנזית: אוהבים קול דק ובכייני.

 

מנהגי החג - עשרת ימי תשובה:

ראש השנה הינו תחילת עשרת ימי התשובה בהם  מביעים חרטה ומבקשים סליחה  על מעשים רעים.  לפי האמונה, בראש השנה פותח ה' את ספר החיים  ודן את בני האדם מי יחיה ומי ימות. מי  יזכה לכפרה על מעשיו הרעים  ומי לא. ההחלטה עצמה נחתמת ביום הכיפורים. מאחר ובעברות שבין אדם לחברו לא מספיקה התשובה, יש להוסיף  עליה בקשת סליחה. מן התלמוד אנו למדים שגורל האדם בידו וישנה אמונה כי קיימים שלושה ספרים:  צדיקים, בינוניים רשעים. הצדיקים נדונים לחיים והרשעים למוות אך הבינוניים שהם הרוב ממתינים ל יום כיפור שגורלם יחרץ. בזמן ההמתנה הם צריכים להטות את המאזניים לטובתם ושירשמו בספר החיים.

 

מנהגי החג - איחולים - ברכת חתימה טובה: נהוג לברך בשנה טובה ובחתימה טובה כלומר שתחתמו בספר החיים.  לעדות שונות יש נוסח שונה לברכה זו    הנוסח האשכנזי לברכה זו הוא: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" הנוסח בעדות הספרדיות הוא: "תיכתבו בספר חיים טובים" נוסח התימנים הוא: "ותיכתבו בספר החיים ובספר הזיכרון."   החל מסוף המאה ה-19 החל נוהג לשלוח איחולים אלה בכרטיסי ברכה שהוכנו עבור החג.

 

שבת שובה: השבת שחלה בעשרת ימי תשובה ( השבת שבין ראש השנה ל יום כיפור ים), ונקראה על 'שם ההפטרה שקוראים בה, והמתחילה כך: "שובה ישראל עד ה אלוהיך" (הושע יד, ב) פרק זה נבחר בהתאם לרוח הימים המיוחדים של חשבון הנפש.

סליחות: פיוטים ותפילות שתוכנן בקשת סליחה ורחמים על החטאים שחטאנו ונהוג לקום באשמורת הבוקר ולומר תפילות אלו בימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים, הלא הם ימי הסליחות.

קריאת התורה: ביום הראשון נקרא סיפורם של הגר וישמעאל, אשר מלאך אלוהים הצילם מגוויעה בצמא. ביום השני קוראים את פרשת עקידת יצחק.

הדלקת נר של יום טוב:  עם הדלקת הנר בערב ראש השנה נוהגות הנשים לברך גם שהחיינו וללבוש בגד חדש או לשים על השולחן פרי חדש

ימים נוראים:  שני ימי ראש השנה ו יום כיפור נקראים הימים הנוראים. יש המכנים הימים הנוראים גם את הימים שבין ראש השנה ל יום כיפור . הימים נקראים נוראים בשל היותם ימי הדין .

תשליך: תפילה הנאמרת ביום א' של ראש השנה קודם שקיעת החמה, על שפת מקור מים המתפללים אומרים "ותשליך במצולות ים כל חטאינו"  ומנערים את שולי הבגד - סמל להיטהרות מן החטאים ולהתנערות מהעוונות . למעשה תפילת תשליך - היא בקשה להשלכת העבירות אל "מצולות ים". במקומות שבהם לא היו מקווי מים קרובים נהגו לעלות למקום גבוה שממנו צופים עליהם.

התרת נדרים : על פי התורה יש חיוב על האדם לקיים את נדריו שנאמר: "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ: כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר, לֹא יִהְיֶה בְךָ, חֵטְא. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ: כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ." (דברים כ"ג כ"ב-כ"ד).  

לכן רק בערב ראש השנה, נהוג שמתירים את הנדרים שננדרו במהלך השנה האחרונה, לפני שלושה אנשים המהווים מעין בית דין. דרך נוספת להתרת הנדר  ו/או להימנע מקיום הנדר הינה התרת הנדר באמצעות חכם - המוצא פתח לאי תקפותו של הנדר, למשל באם האדם לא היה נודר את נדריו אם היה יודע דבר מסוים שלא היה ידוע לו בעת נדירת הנדר.

מניעה משינה: נהוג להימנע משינה ביומו של ראש השנה, על פי דברי התלמוד הירושלמי שהובאו אצל הפוסקים, שהישן בראש השנה ישן מזלו. אך יש שאינם מקפידים על כך אחרי חצות היום.

 

מנהגי החג - ערב ראש השנה, ארוחת החג וברכות המזון:

ערב ראש השנה הוא היום האחרון של שהנה ולכן נוהגים להרבות בצדקה ,בסליחות ובתחנונים "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים "(דברים ד').  אדם שיש לו דין לובש שחורים ומגדל שערו ואינו נוטל ציפורניו, לפי שאינו יודע אך ייגמר דינו, אבל ישראל אינם כן, אלא לובשים בגדים לבנים ומגלחים שערם וחותכים ציפורניהם ואוכלים ושותים ושמחים..." (ירושלמי ר"ה).

ארוחת החג היא הארוחה הראשונה הפותחת את השנה החדשה, ולכן נוהגים לאכול בה מאכלים רבים המסמלים תקוות ומשאלות לקראת השנה החדשה, בעיקר מאכלים מתוקים ואילו מאכלים אשר מסמלים חמיצות וקושי  אינם מוכנסים לארוחה.

 

סמלי חג ראש השנה במאכלים:

ראש דג או כבש - "שנהיה לראש ולא לזנב".

תפוח בדבש -  "יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, מראש השנה ועד אחרית השנה" ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, בורא פרי העץ.

תמר  -  "יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שייתמו אויביך ושונאיך ועל מבקשי רעתנו, ייתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם".

רימון -   " יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה מלאים מצוות כרימון"

חלה מתוקה - " שהשנה החדשה תהיה נעימה ומתוקה".

סלק - יהי רצון שיסתלקו שונאינו.

דלעת - יהי רצון שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו.


ברכת ראש השנה של זולו